ישראל נוצר ונבחר לקבל ראשון את גאולת האדם וכדי להעבירה אל שאר הגויים. אולם קודם לכך, העולם עומד מול מבחן הכרחי:
"כפי שחטא האדם הטביע אתו את האנושות בעונש איום, כפי שחטאיך הפילו אותך לעונש שהיה כרוך בסבל ובייסורים נוראיים, כך גם חטאי הגויים מעמידים אותם כעת בשחר צרה שלא הייתה כמותה בעבר."
ככל שגאולת ישראל מתקדמת, כך מתגלה דינם של הגויים באופן מוחשי יותר ברחבי העולם:
"וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. (...) וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. (דברים ל ה, ז)"
אלוהים אכן רוצה להעניק גם לכל העמים את רפואתו, אבל זו מותנית בתשובתם. למרבה הצער, ברוב המקרים הגויים יהיו מוכנים להכיר בחטאיהם ולהתחרט עליהם רק לאחר שייפלו ארצה מובסים בידי השופט העליוו.
בבוא הזמן, חברים מכל העמים יבואו אל ישראל על מנת לקבל את האור ממנו. הספר מדגיש את האחריות המוטלת על ישראל שיצטרך להסביר להם את סיבת ייסוריהם ולהראות להם את דרך גאולתם:
"וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים; כָּל-רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה. (ישעיה סא ט)"