הספר מבליט קווי כוח תת-מודעים שלפיהם ההיסטוריה נבנית ושבתוכם מתבטאת הבחירה החופשית של האדם. הוא מצטט את נביאי התנ"ך אשר הבחינו בקווי כוח אלה ומודיע לישראל:
"ישראל, בשדה כוחות זה מהווה אתה את סימן ההיכר. אתה הוא השעון והמצפן של הגויים".
על מנת שיוכל ישראל להגשים ייעוד נעלה זה, עליו לגלות את זהותו האמיתית ולפעול לשחרורה. ועל מנת לעשות זאת, יצטרך להיפטר תחילה מכל השייך לזהותו הנוכחית. מול הפחד האנושי הכרוך בביצוע שינוי גורלי זה, הספר מרגיע את הקורא ואומר לו:
"לעומת תכונותיך האמיתיות, רכיבי זהותך הישנה הם אך ורק בלויי סחבות עלובים, ארוגים בתפוצות, בעיקר מחומרים הזרים לך. מלבד היותם של בגדי גולה אלה חסרי-תועלת, הם מציתים מריבות בין ילדיך."
מול הבעיה המרכזית של ישראל – הפילוגים המשסעים את העם – הספר מעלה את הצהרת התנ"ך שילדיו יתאחדו. להבטחה זו הוא מזמין לתת את הדעת, ולא להבדליהם החיצוניים:
וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם (ירמיה לב לט)